יש לדירתנו הפעוטה גינה קדמית קטנה וגינה אחורית לא גדולה.
כשחיפשנו לקנות דירה, לא העלינו את האפשרות להסתכל על דירות גן, כי אלו לא היו בתקציב שלנו. גם זו לא היתה בתקציב שלנו, אבל ראינו אותה במקרה, והתאהבנו לגמרי.
מאוד עזרו להתאהבות כל עציצי הפרחים מקדימה והגינה המתוקתקת והנעימה מאחורה, ובעיני רוחי, ראיתי את הגננית הפנימית שבי בוקעת: משקה פרחים, גוזמת, שותלת ובעיקר: שותה קפה בבוקר בגינה.
בשנתיים שאנחנו כאן, טרם שתיתי קפה בבוקר בגינה.
גרוע הרבה יותר: בסך הכל המצטבר שתלתי, גזמתי או השקתי משהו באחת הגינות אולי חמש פעמים.
אז מצד אחד, הנזק לא היה גדול: הגינות הללו תוכננו מראש לדרוש התעסקות מינימלית. מצד שני, גם מינימלית זו התעסקות, וזו לא היתה.
היות שכך, העציצים המועטים שהבאתי נבלו (הדיירים הקודמים הממולחים לקחו את העציצים שלהם, אני משערת למקרה שיצטרכו למכור גם את הדירה החדשה). לעומת זאת שאר הצמחיה, בחסות הגשמים, צמחה כאחוזת אמוק.
הגדר החיה התנפחה למימדי ענק, והגינה מאחורה נראתה יותר כמו שביל כבוש בפארק עבות:
היות שכך, העציצים המועטים שהבאתי נבלו (הדיירים הקודמים הממולחים לקחו את העציצים שלהם, אני משערת למקרה שיצטרכו למכור גם את הדירה החדשה). לעומת זאת שאר הצמחיה, בחסות הגשמים, צמחה כאחוזת אמוק.
הגדר החיה התנפחה למימדי ענק, והגינה מאחורה נראתה יותר כמו שביל כבוש בפארק עבות:
יום שישי שעבר התחיל כיום קצת משביז. לקחתי שבועיים חופש מהעבודה כדי להתקדם עם כתיבה הדיסטרציה של ה-MBA. הנושא מעניין אבל החפירה היומיומית בעשרות דו"חות נותנת את אותותיה, וחשתי צורך בשינוי אווירה. יום קודם בא להתרשם מהמצב גנן, שקיוויתי שיבוא ויעשה סדר בתוהו הצמחי סביבנו, אבל בהיותו מוכן לעבוד רק 3 שעות ביום ונטול ציוד בכלל, הסתבר כבלתי מתאים בעליל. רוח המעשה תקפה אותי, ויצאתי לגינה הקדמית חמושה במזמרה ידנית.
בימים אלו אני שואלת את עצמי הרבה שאלות:
מה הכיוון המקצועי בו אני מתכוונת להשקיע? איך לאזן בין קריירה ומשפחה? מה משמעותי בחיים, ומה רק נדמה ככזה?
מה הכיוון המקצועי בו אני מתכוונת להשקיע? איך לאזן בין קריירה ומשפחה? מה משמעותי בחיים, ומה רק נדמה ככזה?
עצתי לאלו שמתחבטים בשאלות קיומיות: הזהרו מעבודות גננוּת.
בעודי עוסקת במרץ בגיזום ענפים סוררים, לא יכולתי שלא לחשוב שזה פחות או יותר הגרסא המתומצתת של המיתוס הסיזיפי: הנה אני, עובדת כל כך קשה כנגד כוחות הטבע. אבל הגדר החיה תצמח שוב פעם (בהנחה שלא אהרוג אותה, וזו אינה מטרתי).
אז מה בעצם המשמעות של כל העבודה הזו?
אז מה בעצם המשמעות של כל העבודה הזו?
כמובן, התהליך הוא המשמעות, ובמהלך התהליך הספציפי הזה, מצב רוחי החל להשתפר פלאים.
אני מאוד נהנית מפעילות גופנית, אבל בשבועות האחרונים התקשיתי לפנות לה מקום, וזה היה משב רוח רענן של מאמץ וזיעה. לאט לאט התחלתי גם לראות תוצאות. אפילו לא קרוב לכמות העבודה שעוד צריכה להיעשות, ובכל זאת, מבלי משים התמלאו שני שקים של גזם.
חוץ מזה, התחילו להופיע אורחים.
אבא שלי גינן במשך שנים, וכתוצאה מכך הכיר את כווווללללם ברחוב שלנו.
לא פלא. איכשהו כל הסיטואציה נותנת פתח לשיחות קטנות ומשמחות. שני גברים גרמנים טיילו להנאתם עם ילד קטנטן, ועצרו וביקשו פרח לבנדר (אזוביון בעברית תקנית, עכשיו גיגלתי), שבתקופה הזו מדיף ריח נעים למרחקים. אחד מהם שפשף את הפרח באצבעותיו ונתן לילד להריח. הם הודו לי בחום והמשיכו בדרכם. מאוחר יותר הם שוב חלפו על פני חזית ביתנו בשוּבם. הילד חייך אלי חיוך רחב, ואז רץ אלי ללחוץ את ידי. כיף!
לא פחות כיף היה החתול שהפציע משום מקום. אף פעם לא באים אלינו חתולים, בין היתר כי לא מסתובבים כאן חתולים ברחובות.
יצא ודווקא את החתול הזה הכרתי, הוא שייך למשפחה בקצה השני של הרחוב הסמוך.
הצעתי לו אוכל, הצעתי לו מים, לא רצה. רצה רק ליטופים. כיף!
לאחר מכן הופיע עוד זוג שהחמיא על החתול היפה, ואז גם השכנים מהצד, שראו את כל העבודה שעוד נותרה והציעו בחמלה לקשר אותי אותי לגנן שהם מכירים.
ביום ראשון באו הוריו של צימו לעזור לנו להשתלט על הגינה האחורית. שעתיים של עבודה, והגינה שינתה את פניה לבלי היכר. פתאום אפשר היה לראות את הגינה המקורית מבצבצת, ההיא שבה התאהבנו.
כשסיימנו, בעיתוי מופלא, פרץ מטח גשם סוער שהשקה היטב את כל הצמחים. אבא שלי תמיד אמר שהכי טוב לצמחים אחרי גזימה הרבה מים, זה מאושש אותם מההלם. אני לא יודעת אם זה נכון, אבל נחמד לי לחשוב שזה נכון.
לאמא של צימו יש במרפסת אדניות פורחות להתפקע, כל השנה, בכל סוגי הפרחים.
וכל פעם שאנו שבים מביקור, אני אומרת שהפעם אני אשנה את חיי, ואהיה יותר כמותם:
אני אפנה זמן לקרוא קצת, קריאה שאיננה מקצועית. אני אקפיד יותר על הקשר עם חברים ומשפחה. אני אסדר את אלבומי התמונות. ובהן צדקי, אני אתחיל לטפח פרחים, ולהתענג עליהם עם הקפה של הבוקר.
באמת שאין לי משאלת לב כמוסה לגזום צמחי פרא כל היום. אבל קצת לנכש עשבים, להשקות פרחים, ובעיקר לעצור ולהינות מהצמחיה היפה- זה לא משהו שדורש הרבה זמן. זה לא באמת בא על חשבון משהו.
זה רק דורש שזה יהיה חשוב לך מספיק.
ובכך זה מתמצה: כשאמא של צימו יוצאת אל המרפסת שלה, היא רואה ניצנים של פריחה, ואור של שמש שמנצנץ על טיפות, ועלי כותרת עדינים וצמחי תבלין ריחניים וירוק וצבעוני שעושה נעים בעין וטוב בלב.
היא מסתכלת בכל אלו, ואז ממשיכה הלאה עם חייה העשירים והעמוסים.
כשאני יוצאת אל הגינה שלי, אני כרגע רק רואה את הצמחים שיגדלו פרא למרות הגיזום, או הפרחים שינבלו בתום העונה.
כרגע.
חוץ מזה, התחילו להופיע אורחים.
אבא שלי גינן במשך שנים, וכתוצאה מכך הכיר את כווווללללם ברחוב שלנו.
לא פלא. איכשהו כל הסיטואציה נותנת פתח לשיחות קטנות ומשמחות. שני גברים גרמנים טיילו להנאתם עם ילד קטנטן, ועצרו וביקשו פרח לבנדר (אזוביון בעברית תקנית, עכשיו גיגלתי), שבתקופה הזו מדיף ריח נעים למרחקים. אחד מהם שפשף את הפרח באצבעותיו ונתן לילד להריח. הם הודו לי בחום והמשיכו בדרכם. מאוחר יותר הם שוב חלפו על פני חזית ביתנו בשוּבם. הילד חייך אלי חיוך רחב, ואז רץ אלי ללחוץ את ידי. כיף!
לא פחות כיף היה החתול שהפציע משום מקום. אף פעם לא באים אלינו חתולים, בין היתר כי לא מסתובבים כאן חתולים ברחובות.
יצא ודווקא את החתול הזה הכרתי, הוא שייך למשפחה בקצה השני של הרחוב הסמוך.
הצעתי לו אוכל, הצעתי לו מים, לא רצה. רצה רק ליטופים. כיף!
לאחר מכן הופיע עוד זוג שהחמיא על החתול היפה, ואז גם השכנים מהצד, שראו את כל העבודה שעוד נותרה והציעו בחמלה לקשר אותי אותי לגנן שהם מכירים.
 |
| חתול |
כשסיימנו, בעיתוי מופלא, פרץ מטח גשם סוער שהשקה היטב את כל הצמחים. אבא שלי תמיד אמר שהכי טוב לצמחים אחרי גזימה הרבה מים, זה מאושש אותם מההלם. אני לא יודעת אם זה נכון, אבל נחמד לי לחשוב שזה נכון.
 |
| לפני |
 |
| אחרי |
וכל פעם שאנו שבים מביקור, אני אומרת שהפעם אני אשנה את חיי, ואהיה יותר כמותם:
אני אפנה זמן לקרוא קצת, קריאה שאיננה מקצועית. אני אקפיד יותר על הקשר עם חברים ומשפחה. אני אסדר את אלבומי התמונות. ובהן צדקי, אני אתחיל לטפח פרחים, ולהתענג עליהם עם הקפה של הבוקר.
באמת שאין לי משאלת לב כמוסה לגזום צמחי פרא כל היום. אבל קצת לנכש עשבים, להשקות פרחים, ובעיקר לעצור ולהינות מהצמחיה היפה- זה לא משהו שדורש הרבה זמן. זה לא באמת בא על חשבון משהו.
זה רק דורש שזה יהיה חשוב לך מספיק.
ובכך זה מתמצה: כשאמא של צימו יוצאת אל המרפסת שלה, היא רואה ניצנים של פריחה, ואור של שמש שמנצנץ על טיפות, ועלי כותרת עדינים וצמחי תבלין ריחניים וירוק וצבעוני שעושה נעים בעין וטוב בלב.
היא מסתכלת בכל אלו, ואז ממשיכה הלאה עם חייה העשירים והעמוסים.
כשאני יוצאת אל הגינה שלי, אני כרגע רק רואה את הצמחים שיגדלו פרא למרות הגיזום, או הפרחים שינבלו בתום העונה.
כרגע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה