יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

שיניים

בנוסף לוירוס שבּוּבּה העניק לי, התחלתי לחוש כאב עמום באחת השיניים.
חיכיתי מספר ימים, והוא לא חלף. אם כבר, נראה שהוא מופיע לעתים תכופות יותר. 
בשיניים אני מעדיפה לטפל מהר, כי אני חוששת מתרחיש האימה, של כאבי תופת שפורצים באמצע הלילה או בסוף שבוע או ביום חג - ואין מה לעשות.
אז הלכתי לחפש את רופאת השיניים שלי, שראיתי לאחרונה ב-2008.


לפני שמצאתי את רופאת השיניים החביבה עלי, היה לי נסיון קצר ולא מוצלח עם אחד מרופאי המערכת הציבורית. לאחריו, החלטתי שבפעם הבאה אפנה למערכת הפרטית.
וכך, יום אחד, אכלתי ארוחת צהריים במשרד, סנדוויץ'. עם אבוקדו ועוף. הסיבה שאני זוכרת בדיוק איזה סנדוויץ' לעסתי באותו יום הוא כי אני זוכרת שחשבתי: "אין שום דבר קשה בסנדוויץ' הזה".
כי פתאום, הרגשתי בפי חתיכה שלא היתה לחם, ולא היתה עוף ולא היתה אבוקדו, אלא היתה מאוד קשה. חלק משן.
רציתי רופא שיניים ומהר.

נמצאה קליניקה סמוך למקום העבודה, והתייצבתי שם מיד אצל רופאת השיניים, שאיששה כי מדובר בשן בינה מתפוררת.
היא הפנתה אותי לטיפול אצל רופא מומחה לעניינים שכאלו (כי היה צריך לעבור ניתוח עקירה עם טשטוש, זה היה ממש סיפור).
בכל אופן, היא היתה ממש בסדר.

מקום העבודה המדובר היה ממוקם בלב הסיטי, היכן שאנשים עמלו וסחרו לפחות מהמאה ה-14. אז מצד אחד, האיזור מלא להתפקע במשרדים וחנויות ומסעדות. מצד שני, להסטוריה לא ניתן זמן להתאושש:
שיירים מכל התקופות מציצים באדישות מכל פינה, ולהיות בן 200 שנה נחשב מודרני.
עכשיו כשבאתי לשם, גיליתי שרופאת השיניים כבר לא עובדת שם יותר. אין לי מה לבוא בתלונות, הנה גם אני כבר לא עובדת באיזור. אז קבעתי תור לרופאת שיניים אחרת בקליניקה, ובינתיים, יצאתי לשוטט.

מראש ארזתי מצלמה.
יש לי המון זכרונות מתוקים מהתקופה הזו, וחשבתי לנצל את הזמן לצלם מספר פינות חמד מהאיזור אותו חשבתי שהכרתי.
זו היתה שעת צהריים, אז התחלתי מאיזור השוק של Leather Lane, שמתעורר לחיים בשעה הזו כדי לצוד את עובדי המשרדים הרעבים, ולפתות את עובדות המשרדים בשמלה חדשה.
למי שמזדמנת לאיזור, בהחלט אפשר למצוא שם מציאות, בעיקר פריטים עודפים של רשתות אופנה מובילות (כמו שמלות ומעילים) במחירים זולים משמעותית מהמחיר המקורי.

מתחם השוק מאוד קרוב לרחוב היהלומים ואבני החן של Hatton Gardens, ושם נתקלתי בחנות שמעולם לא ראיתי לפני כן, בשם bellore, שמתמחה באבנים וחומרים לתכשיטים בעבודת יד. מעולם לא ראיתי את החנות הזו קודם לכן, והיא מצאה חן בעיניי מאוד. במיוחד אהבתי את קיר הסלילים של השרשראות לסוגיהן. היו שם שרשראות חוליות רגילות, וגם כל מיני מיוחדות ויפות המורכבות  מטבעות או פרחים רקועים.

ברחוב השוק, נתקלתי לפתע בבית קפה. זאת עליכם לדעת, אין קפה טוב בלונדון, עניין שלקח לי זמן להסתגל אליו.
ופתאום, ריח מעלף של קפה הכה בי כשנכנסתי לחלל התעשייתי של המקום. לא טעמתי את הקפה עצמו, כי הוא מתומחר באופן לגמרי שערורייתי. ומאחר וטרם נתקלתי בקפה טוב בעיר, הייתי סקפטית מדי שהפעם זה ישתנה.
אבל המקום נורא חמוד. הייתי בטוחה שהוא חדש אבל לא, מסתבר שהוא שם שנתיים.

בסדר, אז יש חנויות חדשות, חשבתי. בכל זאת חלפו למעלה משלוש שנים מאז עבדתי כאן.
אבל אז נקלעתי למתחם בסמיכות לשוק, עשוי כולו אבן אדומה ועתיר קשתות וזכוכיות עדינות. בלב המתחם היתה רחבה גדולה, עם הרבה ספסלים.
זה כבר היה לי מוזר.
פשוט, בימים של שמש, הדבר הכי מבוקש על ידי עובדי הסביבה היה מקום נחמד לשבת ולאכול בו את ארוחת הצהריים. אין ממש פארק באיזור, והכל בנוי בערבוביה כך שפינות עם ספסלים הן כמו פנינים חבויות.
אבל איך ייתכן שהמקום הזה חדש? ואם הוא לא חדש, איך זה שלא שמתי לב אליו אף פעם? הוא עצום!
הוא לא חדש. שלט אחד, בישר לי ששם גר דיקנס בין השנים 1812-1870.
שלט שני, בישר לי שבאתר זה היה ממוקם Furnival's Inn (יהא זה אשר יהא), שנהרס ב- 1897.
שלט שלישי בישר לי שב-1996 האתר הזה זכה לפרס שימור.
הוא היה שם כל הזמן. ואני לא ראיתי.

בעודי הולכת לכיוון הקליניקה, סטיתי בסמטה צידית, בעקבות ערימת עורכי דין שזה עתה חזרו מדיון בבתי המשפט. אני מחבבת את העניבות הלבנות שהם עוטים בדיונים האלו.
שתי סמטאות אחר כך הם נעלמו מהעין, ואני מצאתי את עצמי במפתיע בעוד גינת חמד. זו חייבת להיות חדשה!
אך לא. היא זכתה בפרס לגינות ציבוריות קטנות כבר ב-2006. גם היא היתה שם כל הזמן.
כבר כמעט הגיע התור, אז המקום האחרון שהלכתי לצלם היה כנסיית St. Brides. אותה דווקא הכרתי.
יש בפתחה גינה קטנה עם מספר ספסלים, ובימים שמשיים היא מאוד פופולרית. באחר צהריים זה, היא היתה פופולרית בעיקר עבור ציפורים.

באתר הזה יש כנסייה, בגרסא כזו או אחרת, כבר 1500 שנה.
וכראוי למקום כל כך עתיק ועם זאת כל כך מרכזי, יש לה הסטוריה ענפה.
במנהרות המרתף (שנחשפו מחדש רק ב-1940 בעקבות הבליץ) יש תערוכה קטנה ומקסימה עם אוצרות שנחפרו שם מכל מיני תקופות.
אך כפי שהשלטים מקפידים לציין, ההישג הגדול שלה הוא שעד היום, היא כנסייה חיה ופעילה. יש שם אפילו לוח קטן ובו ניתן לרשום פתקים עבור אנשים או מטרות שיזכו לתפילות המתפללים.
ולקינוח, היתה רופאת שיניים שבדקה את עניין הכאב העמום.
המסקנה, כך מתחוור, היא או מאוד טובה או מאוד רעה: השן המדוברת היא כזו בה נעשה לי טיפול שורש.
לפיכך, או שמקור הכאב הוא בגלל חניכיים נרגזים (ואז צריך להקפיד יותר על ניקוי ההצטברויות), או במקור הכאב הוא באיזשהו זיהום מתחת (ואז צריך לפתוח את כל טיפול השורש ולעשות אותו מחדש, באסה שאין כדוגמתה).
איך יודעים?
מחכים שיעבור קצת זמן.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה