אוצר ארצישראלי

חנויות יד שניה: איך אפשר לא לאהוב אותן?

התשובה היא שאי אפשר, ואני אכן אוהבת אותן מאוד.

יש תקופות שהן מושכות אותי פחות, יש תקופות שיותר. בעבר אהבתי אותן מאוד כי נהניתי מחווית קניית הבגדים בהן: מציאת פריטים קצת פחות נפוצים, ועוד בזול.
ומכיוון שאני ממילא מעדיפה חנויות יד-שניה שמופעלות למטרות צדקה, הרווח הוא בכלל גדול לכל הצדדים המעורבים.

כיום אני כמעט ולא קונה בגדים בחנויות יד שניה, אבל אוהבת אותן (כמו גם שווקי יד שניה) בשביל דברים לבית: חפצי נוי קטנים, כלי חרס, לפעמים אפילו תמונות.

אני אוהדת את הפרקטיות של איקאה, אבל לא תמיד את האסתטיקה: מרחבים מודרניים וסטריליים, כשהכל קצת חלק ומהוקצע מדי, הם לא הטעם שלי. 

אני נמשכת לדברים תוצרת יד, או חפצים קצת מהוהים בקצוות, לדברים שמושלמים באי-המושלמות שלהם.

לפני כמה ימים נסעתי לרחוב הראשי של גולדרס גרין, בו ממוקמות מספר חנויות צדקה. חיפשתי מסגרות לתמונות, לצרכים שעליהם אספר בפעם אחרת.

גולדרס גרין היא שכונה עם ריכוז אוכלוסיה יהודית, ולחלק מחנויות הצדקה יש ממש שיוך יהודי. תיכף תבינו למה זה חשוב.

 

בחנות האחרונה בסיבוב לא מצאתי כלום. ובכל זאת, השתהיתי שם.

הייתי קצת מאוכזבת שמצאתי בכל הסיבוב רק שתי מסגרות ראויות, ועל אף שכבר סקרתי את המבחר בחנות, העפתי מבט מסביב לראות אם בכל זאת פיספסתי משהו.
שום מסגרת חדשה לא צצה.
על אחד המדפים בכוננית הספרים היו מונחים שלושה אלבומים שמנים. לא היתה לי סיבה בעולם להסתכל בהם:
לא הייתי צריכה אלבומי תמונות, ומלבד זאת, הם נראו עייפים, ולא לטעמי.

הם גם נראו מלאים. תמהתי אם הם באמת מלאים, ומי יתרום אלבום תמונות עם התמונות שבו?
ומשעלה בדעתי שייתכן והם ממש אלבומי תמונות משפחתיים של מישהו, לקחתי אחד בידי.
כי יש לי משהו עם אלבומי תמונות.
הלב שלי קצת נצבט כשאני מסתכלת בתמונות של אנשים שמעולם לא הכרתי ולא אכיר, אנשים שהיו צעירים והזקינו, אנשים שהיו מאוד שמחים או מאוד רציניים או מאוד זכים ועגולי מבט.
אני לא יכולה להתעלם מקיומם.
משפתחתי את האלבום, נסתבר שאין שם תמונות בכלל. במקום, התאכזבתי לגלות שיש שם עלונים של בּוּלים.

אין ביכולתי לתאר עד כמה אני כל כך לא הטיפוס לאספנות בולים.
אבל משהו היה משונה באוסף הזה. כי לא ממש ראיתי את הבולים בפועל, ובמקום, כל תא הכיל מן עלון קטן. חשבתי בהתחלה שהבולים יהיו בפנים, אבל זו נראתה לי דרך משונה ביותר לאסוף ולשמור אותם.

העלונים היו כולם של השירות הבולאי של מדינת ישראל.
לכל אחד מהם היתה כותרת, נושא מאחד לבול או סדרת בולים שהתלוותה לעלון במקור. בעודי מעלעלת בדפים, שבה אותי הגיוון המופלא של נושאים:
אולימפיאדת השחמט 1976, מתנדבי היישוב לצבא הבריטי, קונכיות ים סוף, עפוּלה, שמואל יוסף עגנון, דבורים.

בשלב הזה נתסקרנתי, האם באמת הבולים בפנים? שלפתי עלון אחד.
בולים לא היו בפנים, רק העלון. אבל בתוך העלון היה מידע על הנושא הנבחר, מספר פסקאות, בעברית ובתרגום לאנגלית, יחד עם קצת תמונות רלוונטיות.
שלפתי עוד אחד - אותו דבר!
על כל נושא היה כתוב משהו: נגיסים קטנים ומרהיבים של מידע, על אלף ואחד נושאים שונים הקשורים במדינת ישראל והמורשת היהודית.
בהתאמה, מקור המידע היה מגוון: לפעמים נכתב על ידי מועצה רלוונטית, לפעמים על ידי מומחה מקצועי. לפעמים היה התוכן דל, לפעמים עשיר להפתיע.
עשרות מהם בכל אלבום, ויש כאן שלושה אלבומים שמנים!
עיון קרוב יותר בעלונים גילה שהם ממוספרים ומתוארכים, ומקבלים אותה כחלק ממנוי שעושים עם השירות הבולאי.
אלו שבשלושת האלבומים מקיפים את השנים 1960-1994. אוצר!
בקול אדיש ככל שיכולתי להשמע, התעניינתי במחיר. הם היו £1.5 כל אחד, כלומר כעשרה שקלים לאלבום.

עבור רוב העוברים בחנות, אני מתארת לעצמי שהם לא שווים אפילו את זה. אפילו האספן החרוץ כנראה החליט בסופו של דבר שדי לו בבולים, ומסר את האלבומים לתרומה.
אבל עבורי?
לא יכולתי להאמין שבאמצע החיים נתקלתי בכזו הפתעה מקסימה.
כדי לחלוק את החדווה עם מי שקורא וגם מתלהב, בחרתי שלושה עלונים לדוגמא, אחד מכל אלבום.
אני מביאה להלן את תוכן העלונים כלשונם, כולל את האיות והפיסוק המדוייקים.
איך אפשר שלא להתאהב? 

התזמורת הפילהרמונית - 1961
התזמורת הפילהרמונית הישראלית - נכס התרבות היקר של מדינת ישראל - חוגגת מלאת עשרים וחמש שנים לקיומה. התזמורת נוסדה בדצמבר 1936 ע"י הכנר הדגול ברוניסלב הוברמן, שכוונתו העיקרית בהקימו תזמורת בארץ ישראל היתה להציל מכיליון מוזיקאים-יהודים שנושלו מעמדותיהם במשטר הנאצי. לעומת 72 מארבע עשרה ארצות, שהיוו גרעין התזמורת בהיווסדה, מונה כעת התזמורת הפילהרמונית 104 נגנים.

ב-26 בדצמבר 1936 - י"ב כסלו תרצ"ז - התקיים קונצרט הבכורה, כשעל דוכן המנצחים עומד ארטורו טוסקניני הבלתי נשכח. המאסטרו הדגול שב וניצח על התזמורת גם בשנה לאחר מכן. מאז הופיעו ומוסיפים להופיע עם התזמורת מנצחים וסולנים בין-לאומיים מן המפורסמים ביותר. עם זאת, הועד מקום כבוד לאמנים ישראליים וליצירות מאת מלחינים ישראליים.

מעמדה הבין-לאומי של התזמורת התחזק בסיורים שערכה בארצות חוץ. בשנת 1951 סיירה התזמורת בארה"ב וקנאדה, וב-1955 ביקרה בתשע ארצות אירופה, בקיץ 1959 הופיעה בפסטיבל המוזיקה של אתונה, בראשית 1960 כבדה את קפריסין במספר קונצרטים מיוחדים, ובאותה שנה הגשימה את תכנית סיוריה הנועזת ביותר במסעה סביב כדור הארץ. בסיור זה הגיעה התזמורת דרך צרפת לארה"ב, קנאדה ומכסיקו ומשם ליפאן ולהודו, בכל מקום זכתה התזמורת בהערכה כהישג תרבותי מפואר של מדינת ישראל.

על מקום התזמורת בחיים התרבותיים במדינה מצביעה העובדה כי לתזמורת כיום עשרים וחמישה אלף מנויים וכי כרטיסי המנוי העונתיים לקונצרטים בתל אביב, ירושלים וחיפה נמכרים כליל לפני התחלת העונה.

מיפנה חשוב בחיי התזמורת, וכן בהווי המוזיקלי של הארץ, חל באוקטובר 1957, כאשר נחנך אולם הקונצרטים החדש, היכל התרבות, בתל אביב - ביתה הקבוע של התזמורת שזכתה לו לאחר 21 שנות טילטולים, ואשר בו מתקיימות מרבית הופעותיה.

100 שנה ליסוד ועד הלשון העברית - 1989
בשנת 1889 נוסדו בירושלים חברת "שפה ברורה" ו"ועד הלשון העברית" ומטרתם היתה להפוך את הלשון העברית עתיקת היומין ללשון הדיבור היומיומי של הישוב היהודי בארץ ישראל. תאריך זה מציין איפוא את ראשיתו של התהליך, שהוא אחד מהישגיה המופלאים ביותר של התנועה הציונית: תחיית הדיבור העברי כלשון מדוברת יומיומית.

שנת תש"ן נקבעה איפוא, על ידי ממשלת ישראל, כשנת הלשון העברית. עם קום המדינה יזם ראש ממשלתה הראשון, דוד בן גוריון, את כינונה של "האקדמיה ללשון עברית" בתור יורשת חוקית של "ועד הלשון".

הכנסת חוקקה בשנת 1953 את "חוק המוסד העליון למדע הלשון העברית: האקדמיה ללשון" ובו נקבע תפקידו של המוסד: "לכוון את התפתחות הלשון העברית על יסוד חקר הלשון לתקופותיה ולענפיה". "חוק האקדמיה ללשון עברית" מקנה למליאת האקדמיה זכות חקיקה בלשון, בדומה לזכות המסורה בידי הכנסת לחוקק את חוקי המדינה.

מליאת האקדמיה מורכבת מעשרים  ושלושה חברים ועוד כמספר הזה חברים יועצים - כולם חוקרי לשון וסופרים, המתמנים לכל ימי חייהם. במסגרתה פועלות עשרות ועדות מקצועיות בתחומי חיים שונים ובתחומי המינוי והדיקדוק. חברי המליאה עושים את עבודתם בהתנדבות ושלא על מנת לקבל פרס.
רוב עובדי האקדמיה הם אנשי מדע, בעלי תואר שני ושלישי במדעי היהדות ומהם בדרגות בכירות ביותר (פרופסורים).

משחקי מחשב - 1990
המשחק נפוץ בכל התרבויות ונמצא בכל הדורות מאז ימי קדם.
אוניברסליות המשחק ורבגוניתו הולידו הסברים והגדרות שונים: הפסיכולוג האמריקאי סטנלי הול ראה במשחק חזרה על שלבים שונים בהתפתחות המין האנושי. אחרים ניסו לתארו כקאתרזיס, כלומר המשחק מאפשר למשחק בו לשחרר ולטהר עצמו מדחפים ומרגשות "אסורים" ככעס וכתוקפנות.
אחד מגדולי חוקריו של המשחק, הפסיכולוג הגרמני ק. גרוס, תפס את המשחק כפעילות תכליתנית המיועדת לאמן את היחיד ולהכינו לתביעות החיים בעתיד.

אף שחלוקות הדעות בנוגע למהותו, דומה שרבים מסכימים ביחס לערכו, ובפרט ביחס לערכו החינוכי.
כך למשל, בצד היותו פעילות מהנה מהווה המשחק אמצעי חינוכי חשוב. שכן לשחק במשחק פירושו לכבד מערכת כללים נתונה ובכך יש כדי לפתח את סגולותיה של אישיות עצמאית בתוך מסגרת ציבורית.

בוועדה האירופית של מנהלי הדואר והטלפון (C.E.P.T) נבחרו משחקי הילדים כנושא המשותף לבולי אירופה.
ישראל מנפיקה סדרת בולים בנושא ומייחדת אותם למשחקי מחשב.
שילובם של המחשב והבולים רומז על נקודות המיפגש החיוביות בינהם: המחשב מסייע כיום לבולאים בקיטלוג, בתיעוד אוספים ובניהול תערוכות בולים. כמו כן, מרבים להעזר בגרפיקה דהיום בכשריו של המחשב: דוגמה לכך משמשת סידרת בולים זו, אשר צויירה באמצעות מחשב.

בסידרת הבולים שמנפיק השירות הבולאי מוצגים שלושה משחקים נפוצים: כדורסל, שחמט, ו"מרוץ מכוניות".
משחקי הכדור - שמיוצגים בסידרת הבולים על ידי משחק הכדורסל - מופיעים כבר בציור קיר ממצרים מן המאה ה-18 לפנה"ס. בציור הקיר מופיעות ארבע נערות משחקות בכדור. הכדורים היו עשויים מסיבי פפירוס או פשתן.

למחשב, המיטיב לשחק בשחמט, קדמו מכונות שחמט, שהופעלו, ככל הנראה, באמצעות שחקני שחמט נסתרים. ב-1769 המציא פרקש קמפלן מכונת שחמט שכונתה "התורכי". "התורכי" היה בובת אדם חבושת מצנפת ומחוברת לשולחן. במגירות השולחן הורכבה מערכת גלגלי שיניים שהפעילה, כביכול, את המכונה. למעשה הוסתר בתוך המכונה שחקן שחמט והפעיל את זרועו של "התורכי".
מרוץ המכוניות הוא משחק "מודרני", אולם יסודותיו - אתגר, מתח, שליטה וזריזות - משמשים מרכיבים במשחקים רבים.
כך, אך שמבעד לצג המחשב נדברים המשחקים כהמצאות דורנו וכ"קניננו", הרי הם, לאמיתו של דבר, גלגולי משחקים מזמנים שונים על כלליהם בעטיפתם המודרנית.