יום שלישי, 22 בינואר 2013

חידה תוצרת בּוּבּה

מאז שחזרנו מישראל זה מרגיש כאילו בּוּבּה הפך חכם יותר משהיה.
כאילו בבת אחת איפהשהו בראשו נדלקו עוד כמה נוּרות, והוא עכשיו מבין יותר, יודע יותר, ותופס מהר הרבה יותר.
עיקר ההתקדמות הורגשה בכישורי השפה: אוצר המילים שלו מתרחב מדי יום גם באנגלית וגם בעברית.
בעיקר, נדמה שאיזשהו פקק השתחרר כך שאם הוא יודע מילה בשפה אחת, קל לו יותר ללמוד אותה בשפה השניה.

אני  גאה בו ושמחה בשמחתו על המילים החדשות שהוא מגלגל בלשונו בהנאה גלויה.
עם זאת, אני מוצאת את עצמי שואלת אותו: "מה? למה אתה מתכוון?" יותר פעמים מבעבר. כי פתאום, למשל, הוא יכול לתלות בי מבט עגול ולומר לי: בָּא-גִּי.
לא שמעתי אותו אומר זאת בעבר, ואני בודקת סביבי בתמיהה ומנסה לחשוב כמו איזו מילה בעברית זה נשמע.
"מה? למה אתה מתכוון?"
והוא מורה באצבעו כלפי העגלה ומסביר לי: "אָ-גָּה". והוא צודק: עגלת תינוקות באמת מכונה כאן buggy. בָּא-גִּי.
הגיוני.

אז הילד לא בודה דברים מליבו, כל מילותיו מעוגנות במציאות.
על כן, שלושת קוראיי, הנה החידה:
אמש ישבנו לאכול ארוחת ערב, ובּוּבּה התאמן באכילת גבינה לבנה מהגביע בעזרת כפית.
אין כאן ממש גבינה לבנה כמו בישראל, אבל הדבר הקרוב ביותר שמצאנו (והוא באמת מאוד קרוב), הוא משהו שמכונה יוגורט יווני, והאריזה שלו נראית ככה:
פעוטי, שפניו בשלב הזה היו מרוחות באחידות בגבינה, הצביע בנחישות על הגביע וקבע: "טֵיין".
למילה הזו, עד כמה שידוע לי, יש פרשנות אחת בלבד: רכבת.
בשבועות האחרונים  בּוּבּה הפך חובב רכבות נלהב, והמילה הזו מופיעה בפיו כשהוא מצביע על ציורי רכבות, על צעצועי רכבות, וגם על חתיכות מגה-בלוקס שהוא מסדר כרכבת.
התמונה לעיל מציגה מספר דוגמאות שכיחות:
אבל בהן צדקי, על גביע הגבינה לא הופיע שום דבר שיכול להיראות כמו קטר או רכבת.
למרות זאת, התעקש בּוּבּה ופעם אחר פעם הצביע על הגבינה והכריז: "טֵיין".
למה התכוון הילד? האם אתם רואים מה העלה במחשבתו רכבות?
זה ממש בסדר אם לא.

אני מודה שלקח לי כמה שניות להבין.
וכשהבנתי, כל מה שיכולתי לומר היה: "לא יכול להיות! אין מצב!"
כדי לבדוק את ההשערה, הבאתי מהסלון ספרון קטן, אשר גם עליו אין שום סימן לרכבות. למעשה, זהו ספרון שירה.
הצעתי אותו לבּוּבּה ושאלתי אותו מה הוא רואה. לא היה ספק בליבו של פעוטי: "טֵיין".
אז אם לאסוף את העדויות, הנה מה שבּוּבּה ראה:

או בקיצור, הסמל של הגבינה נראה לו בדיוק כמו סמל הרכבת התחתית, והוא בעצמו למד לקשר בין סמל התחתית והרכבות שעליהן הוא מודפס.
זה מפליא במיוחד לאור העובדה שגם אנחנו וגם המטפלת (בדקתי) מעולם לא הסבנו את תשומת ליבו של בּוּבּה אל הסמל, או ייחסנו אותו איכשהו לרכבת.
כי אחרי שחיים כאן תקופה הסמל הזה נבלע בשפת הרחוב, כמו תמרורי עצור, כמו שלט לשירותים.
אתה מבין מה הוא אומר, אבל לא חושב על הסימן בפני עצמו. מרוב שהוא שם, הסימן הופך שקוף לך.
ועם זאת, הוא שם לב.

על פניו, זה אולי לא נראה כמו עניין גדול.
אבל כשחשבתי על התקרית הזו ועל הפליאה שאחזה בי, עלה בדעתי שזו הפעם הראשונה שבה בּוּבּה הסביר לי משהו שאני לא ראיתי קודם.
עד עכשיו, חלוקת התפקידים היתה ברורה: אנחנו יודעים, אנחנו מלמדים את בּוּבּה, בּוּבּה לומד מאיתנו.
ופתאום, רגע לפני גיל שנה וחצי, נדלקה עוד נוּרה אצל בּוּבּה. גם לו יש דברים להראות לנו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה