יום שני, 22 ביולי 2013

המפסטד פינת בצלאל

לפני מספר שבועות היה סופשבוע שמשי ונעים, ובו נערך יריד נחמד במרכז שכונת המפסטד.
אז הלכנו. הצירוף של התקהלות, איזור יפה ואור שמש בדרך כלל מבטיח לפחות כמה תמונות טובות, אז לקחתי איתי מצלמה.
באמת יצאו כמה תמונות יפות, וחשבתי לשתף בהן כאן בבלוג, אבל אז נמלכתי בדעתי:
בדיוק כפי שלא כל התל אביבים גרים בנווה צדק, ולא לכל הפאריזאים דירה שצופה אל מגדל האייפל, המפסטד רחוקה מלהיות שכונה ממוצעת, ויום שמש כזה גם הוא מחזה די נדיר.
אבל מנסיון עבר, לפעמים שיתוף מהסוג הזה מעורר בקרב חלק מהקוראים גם דוק של קנאה על מה שנתפס כייצוג של חייהם הפוטוגניים של אחרים.
ואז במן הפוך על הפוך, באתי לשמח ויצאתי מבאסת.  
במקום, החלטתי שבביקור הבא בישראל, אצא חמושה במצלמה לרחובות, ואעלה תמונות יפות לא פחות, של יום שמשי  באיזור יפה.
לא היה לי ספק שייצאו תמונות לא פחות יפות, וככה, חישבתי לעצמי, עדיין תהיה ההנאה מהצילום והשמחה בשיתוף, רק בלי שארית של רגשות שליליים.
אז בביקור הארון, בילינו זמן מה בטיול בירושלים ויום שישי שמשי אחד יצאתי לצלם במרכז העיר, סביב יריד בצלאל.
מעבר להתקהלות הנעימה של בוקר יום שישי, נוצר גם מוקד עניין נוסף בדמות תערוכת הסיום של המחלקה לארכיטקטורה של האקדמיה לאמנות בצלאל.
מה שהפתיע אותי כשהתבוננתי אחר כך בתמונות, הוא שהן לא היו כל כך שונות.
יש עוד הרבה מקום לשיפור בכל מה שנוגע ללתפוס אנשים ברגע.

אני מסתכלת על התמונות האלו ותוהה אם הן קשורות לכל השנים שחשבתי דרך ניירות משובצים.
 
ואנשים יפים שלובשים כחול כהה ולבן. הבחורה המצולמת, אגב, היתה מרהיבה שאין מילים לתאר, והתמונה היא צל חיוור של מה שהיתה באותו היום.
שלושת קוראיי אולי זוכרים שזו לא הפעם הראשונה שמשהו כזה קורה. הוא כל כך מוזר, תהליך הסינון הזה, וייחודי לכל אדם.
אני מצלמת את מה שאני רואה, ואני רואה, כך נדמה, את מה שאני מחפשת לראות. אבל למה אני מחפשת דווקא את זה, אני לא יודעת.
אז כשאני מסתכלת על התמונות האלו אני בעיקר חושבת עד כמה אין לי מושג איך העולם נראה באמת.
 
בכל אופן, היה תענוג לראות את היצירות שנמכרו ביריד. באופן אישי, נזלתי לרצפה מחדווה כשנתקלתי בכרטיסי הברכה של ערן אגת הנמכרים תחת חברה בשם lapapel. 
מדובר בכרטיסים שכאשר פותחים אותם, נפתח גזיר נייר תלת מימדי עדין ומרהיב:
אני רק רוצה לציין שהיה כיף חיים בירושלים, ואני ממליצה עליה בחום כיעד לחופשה קצרה.
אם לשפוט על פי השילוט, הולך להיות קיץ עתיר פעילויות בעיר, עם כל מיני פסטיבלים שנשמעים מאוד נחמדים.
בפרט, לרגל פתיחתו של מתחם התחנה בירושלים (ששואף, אני מתארת לעצמי, להפוך למוקד עניין באופן דומה למתחם התחנה בתל אביב), הולכת להפתח שם תערוכה של רכבות חשמליות.
למעשה, היא כבר היתה אמורה להפתח וחיכינו בשקיקה לקחת את בּוּבּה לשם, אבל מועד הפתיחה נדחה. גם שם יש יריד יוצרים בחלק מהימים, וגם כל מיני הופעות.
גן החיות התנ"כי היה לא פחות ממופלא (ואם בענייני השוואות, הרבה יותר מוצלח בעיני מגן החיות הלונדוני).
קשה היה לשפוט מי נהנה ממנו יותר, אנחנו או בּוּבּה. כנראה שאנחנו, כי אלמלא  בּוּבּה שהיה כבר שפוך, היינו יכולים להסתובב שם עוד שעות.